דעות ותחזיות לעתיד לבא בתחום הצילום הקולנועי

קולנועני העולם הסתערו / אמנון פיקר

הנה עולה וגובר ניחוחה, מהפכה.
מצבנו הטכנולוגי מאפשר שני דברים שעד לאחרונה נותרו בחזקת חלומות באספמיה.

ראשית, דור מצלמות ה-DSLR מאפשר לנו (אנו מקבצי הפרוטות הקולנועיים הטרגיים)
להגיע לרמות איכות וגימור ויזואליים שמתחרים בעזות מצח בפילם הנושן והמוכר.
אותו חומר חמקמק ויוקרתי שלעד יישאר מחוץ לטווח ידנו בשל עלותו הפראית.
כמה טוב שנזדקק לו מעתה רק כשתנוח עלינו רוח רומנטית.

לפתע כולנו מצלמים בעדשות פילם, לא עוד עדשות וידאו מאוסות
המשאירות את הצלם שפל רוח וממרק בקדחתנות את משקפיו,
לא עוד רעש תמונה פראי ברגע שהחלטנו לצלם סמטה אפלולית ונאלצנו "להגביר" דיגיטלית את האור.
לא עוד גושי פלסטיק עצומים ומגושמים המגבילים לא רק את מיקום המצלמה
אלא אף את קצב רעידות הידיים של הצלם התשוש. לא עוד.

סוף כל סוף הגיע אותו יום פלאי שתמיד נלחש באוזנינו בחרדת קדש קמאית.
היום שלא חשבנו שנזכה לראות בעינינו, היום בו הוידיאו השיג את הפילם.

שנית ובו זמנית, הגרפיקה הממוחשבת הגיעה לשלב הזול עד עלבון
המאפשר לעשות קרוב לכל דבר במערכת ביתית פלוס.
כמה טוב שהגיע היום בו אדם יכול לגשת לכתיבת תסריט מתוך הנחה שאם הוא זקוק ללגיון רומאי להדגשת הנקודה שלו,
המפיק שלו לא יצנח דמום לב, אלא יעביר בשעמום את הדרישה למחלקות פוסט וארט.
כמה טוב שמחלקת פוסט הפכה מבנין גדוש בעשרות טכנאים זעופים לנער ממושקף הבוהה במסך הביתי שלו.
כמה טוב שביכולתך לצלם יתוש מגרד בראשו ונמלך בדעתו היכן לתקוע את החוטם
רגע לפני שהוא טס במעלה חדקו של פיל למסע גילוי עצמי.
כל זאת כשהמצלמה מרחפת מעדנות סביבו, נכנעת לכל גחמה.

כמה טוב שהיחידה שנותרה חמקמקה ומסתורית היא ההשראה.
כמה טוב שמגבלות טכניות וכלכליות הפכו ברגע קט לאתגרים ניתנים לפיצוח.
כמה טוב שמגרש המשחקים בינינו ובין השחקנים הכבדים פתאום מרגיש מישורי הרבה יותר.
כמה טוב שפתאום הכל באמת תלוי רק בנו. כפי שכבר אמר נשיא כלשהו מעבר לים – yes we CAN.
כמה שהשמיים כחולים, מה טוב ומה נעים.

*הכותב הוא במאי פתיח פסטיבל הסטודנטים ה-13 שצולם ב-EOS1D MARK 4 באדיבות קרט-ניופאן יבואנית קנון בישראל.